לוין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.רכב התובע מסוג יונדאי גטס היה מעורב בתאונה מיום 10.6.07 כאשר נפגע חלקו האחורי של הרכב.

לאחר מסירת הודעה לנתבעת שהיתה מבטחת הרכב , נבדק הרכב ע"י שמאי הנתבעת, מר לב אור אברהם. על פי חוות דעתו נקבעה ירידת ערך של 3% בסך 2,019 ₪ כשהחישוב נעשה בהתחשב בירידת ערך בשיעור 1.5% בגין יישור פח אחורי ושיעור זהה בגין יישור רצפת תא מטען. בהתאם לכך שולם לתובע ע"י הנתבעת סך של 7,233 ₪ בלבד.

בחלוף שנתיים, בפברואר 09', החליט התובע לטענתו למכור את מכוניתו, ופנה לסוכנות יונדאי ע"מ לבצע עסקת טרייד אין.

הוא הופנה לבדיקה במכון אבחון "מושלם" ברעננה, אשר מצא כי יש פגיעה בשלדה.

לטענת התובע, לאחר שנודע לו הדבר, פנה לשמאי הנתבעת אולם, נאמר לו כי גם לאחר בדיקה חוזרת אין מקום לשינוי המסקנה המקורית, ואין כל פגיעה שהיא בשלדה.

2.ביום 19.6.09 ביקש התובע לבדוק ביצוע עסקת טרייד אין בסוכנות קאיה.

הוא הופנה שוב למכון בדיקה דינמומטר בת"א, ושוב עלה בבדיקה כי קיימת פגיעה בשלדה.

לאור שתי הקביעות הנ"ל, פנה התובע לשמאי מטעמו, ועפ"י חוות השמאי צחי מירון שהוגשה על ידו נקבע, כי קיימת פגיעה בשלדה, וכתוצאה מכך אמד את ירידת הערך המסחרית, בשיעור של 6.5%.

3.לטענת התובע, פרסם מודעה בעיתון למכור את רכבו באופן עצמאי, אולם לא הצליח בכך, היות שכל מי שנחשף למידע בדבר הפגיעה בשלדה סירב להכנס למו"מ.

4.אין חולק, כי התובע חתם על כתב סילוק, בעת תשלום שבוצע ע"י הנתבעת בגין התאונה.

ברם, לטענתו הואיל והפגיעה בשלדה התגלתה לו רק לאחר שביקש למכור את רכבו ולפנות למכוני הבדיקה השונים, יש לחייב את הנתבעת בתשלום הפרש הפיצוי שבין הערכת השמאי מטעמה, לבין זה שנקבע ע"י השמאי מטעמו בסך של 2,355 ₪.

בנוסף ביקש לחייבה בהוצאות שכ"ט השמאי בסך 582 ₪, והוצאות בדיקה ב-2 מכונים בסך של 650 ₪.

5.הנתבעת בכתב ההגנה ובדיון הראשון במעמד הצדדים עמדה על הטענה, כי לנוכח העובדה כי התובע בדק את הרכב לאחר שחלפו שנתיים מאז בדיקת השמאי מטעמה ואירוע הנזק, נותק הקשר הסיבתי בין המחדל עליו נסמך התובע לבין הנזק שפירט.

6.עפ"י עדות התובע (בדיון מיום 22.3.10) רכש לבסופו של דבר רכב אחר, וההפסד שנגרם לו עלה בהרבה יותר על ההפרש שתבע.

למרות זאת, עמדה הנתבעת על טענות ההגנה, ובשל העדר הסדר בין הצדדים, נקבע דיון נוסף במעמד הצדדים אליו התייצב השמאי מטעם התובע.

7.מחקירת השמאי מרון עלה, כי ראה את הרכב לראשונה ביום 22.6.09.

העד עומת עם פער הזמנים שמאז התאונה ביוני 07' ועד למועד הבדיקה על ידו, ונתבקש להסביר את הקשר הסיבתי בין הקביעה הראשונה ע"י שמאי הנתבעת לנזק שבגינו העריך בחווה"ד את ירידת הערך בשיעור גבוה יותר.

וכך הסביר:

"הדו"ח שלי מתייחס לירידת ערך שנגרמה למכונית הזו עפ"י חוו"ד של אבי לב אור... קראתי את חווה"ד, התייחסתי לירידת הערך של השמאי, בדקתי את האוטו... הסתכלתי שזה אותו מוקד, והתייחסתי לכך."